Иврит

באולם בית המשפט ההוא לא נלחמתי רק על הגירושים שלי. נלחמתי על הזכות להישאר אמא. בעלי, איתן רוזן, איש עסקים

הרוח בגן סאקר חתכה את פניה של נעמי כאילו ידעה בדיוק איפה כואב לה. ירושלים הייתה אפורה ושקטה.

אף אחד באולם לא היה מוכן למה שהילדה הקטנה עמדה לומר. האולם המרכזי של אחוזת הרוזן דניאל ורדין, בשכונת

ילדה אחת ביקשה רק ארוחה חמה לאחיה — אבל הטבעת שבידה החזירה סוד שנקבר שנים. הגשם שטף את הרחוב הצר ליד

הילד הקטן היה אמור להמשיך ללכת. זה מה שכולם עשו במדרכה הקפואה של רחוב קינג ג’ורג’. אנשים עברו מהר עם

״עצרו אותה!״ ״היא משקרת למלכה!״ ״אף אחד לא נוגע בילדה.״ הפקודה נשמעה באולם הכס לפני שהשומרים הספיקו לגרור

“עצרו אותו! לא—יונתן, תתרחק!” הצעקה קרעה את האוויר רגע אחד מאוחר מדי. המפלצת זינקה קדימה. השרשראות חרקו

“עצור. אתה לא שייך לכאן.” הפקודה נחתכה באולם הגדול של ארמון ואלמור בדיוק כשהדלתות הכבדות נסגרו מאחורי הזקן.

״תזרקו אותו החוצה לפני שהמלך ייכנס!״ גביע הכסף פגע בפניו של הזקן, ומים ניתזו על זקנו הלבן כאילו נשבר

“סבא… קח את שלי.” הקול של הילדה היה כל כך חלש, שכמעט נעלם בתוך רעש הגלגלים, פרסות הסוסים והצעקות של רוכלי