Иврит

  הייתי בת חמישים וארבע כשעזבתי את הדירה של בתי יעל ועברתי לגור עם אבי, גבר שהכרתי פחות מארבעה חודשים.

כשליאורה בן־עמי הידקה את החגורה של החלוק, היא הרגישה שמשהו בדירה אינו במקומו. לא חפץ שנעלם.

  הייתי בת חמישים ואחת כשעזבתי דירה ששכרתי כמעט תשע שנים ועברתי לגור בבית של איתן בראשון לציון.

  בגיל שלושים ושש כבר היה לי כמעט כל מה שאדם צעיר שחולם בגדול יכול לבקש. היו בבעלותי שלושה מוסכים

  קול המתכת שנקרעה נשמע בכל חנות התכשיטים הקטנה בנווה צדק. נועה לביא נסוגה לאחור והניחה יד על צווארה.

  היו חסרים לי ארבעה שקלים בקופה ברמי לוי, ולכן ביקשתי מהקופאית להוריד את החמאה. האיש שעמד מאחוריי

המאהבת של בעלי נכנסה לערב ההתרמה במלון היוקרתי בהרצליה כשהיא אוחזת בזרועו, לבושה בשמלה שנתפרה במיוחד

ישבתי ביום הולדתה השמונים של סבתא מול נקניקיות זולות — ואז הבנתי לאן נעלם כל הכסף ישבתי ליד השולחן החגיגי

  “רק אל תתקרבי לכלבים הזקנים,” אמרה אחותי עוד לפני שנכנסנו לכלבייה העירונית בחיפה. “את אחרי גירושים.

  נועה בדיוק סיימה לסדר את הסלון כשנשמעו שלוש נקישות חדות בדלת. לא צלצול. נקישות. שלוש, באותו קצב