Zone 4.0

כשרוני איבד את אשתו, הילדים שלהם כבר לא היו קטנים. הבת, נועה, למדה באוניברסיטה בתל אביב. הבן, עידו, סיים

ביום הולדתו השלושים וחמישה עידו לוי היה משוכנע שיש לו חיים שאנשים נשואים יכולים רק לחלום עליהם.

בבוקר היום השלישי יעל כבר הייתה מותשת לגמרי. שתי בנותיה התאומות שכבו עם חום, אמא שלה ישבה בסלון עם טיפות

מרים ודפנה הכירו עוד בגן ילדים בקריות. מרים הייתה ילדה שקטה עם תלתלים כהים, ודפנה הייתה בלונדינית קטנה

אורי הביט בה כאילו היא סתם מסתבכת עם פרט קטן. ״נו, יעל, אל תעשי מזה עניין. אמא רוצה להיות איתנו קצת.״ ״איתנו?

רונן תמיד אהב להצחיק אנשים. או לפחות הוא היה בטוח שהוא מצחיק. באותו ערב שישי ישבו אצלנו אייל ודנה, חברים

״חמישה שקים של תפוחי אדמה ניקח. בערך עשרים צנצנות חמוצים. ותשימי לגלעד הרבה גזר, הוא החליט פתאום שהוא

כשחזרתי מהמוקד הרפואי בקריית שמונה כבר התחיל להחשיך. נסעתי לאט בכביש המוביל למושב, עייפה מהבדיקה ומההמתנה

כל הקיץ שעבר יעל עבדה בגינה של חמותה במושב כאילו הייתה עובדת שכירה — רק בלי שכר, בלי ימי חופש ובלי שמישהו

הדלת נסגרה מאחוריי, ומיד אחריה נחתה המזוודה שלי על המדרכה. אייל אפילו לא יצא החוצה. הוא רק החזיק את הדלת