Zone 4.0

לחמותי הייתה דרך מיוחדת להרוס לי ארוחה שלמה בלי להרים את הקול. היא הייתה טועמת ביס קטן, מניחה את המזלג

״קדימה, משרתת, תכבסי לאמא שלי את הבגדים ביד!״ צעק אורי והשליך את סל הכביסה לרגליי. סדינים, מגבות, חלוק

איתן לביא אפילו לא הסתובב להביט באוטובוס שהתרחק מהתחנה ברחוב הרטוב. האוטובוס הישן התאמץ בעלייה, השתעל

בתיק של משמש היו שלוש מדבקות אדומות. הוחזר. הוחזר. הוחזר. שלושה בתים בתוך שנה וחצי, ובכל פעם אותה נסיעה

בבית שלנו לא חסרו מקומות שקטים. הכנו ללולה ארגז רחב בחדר האורחים, פרשנו בתוכו שמיכה רכה והנחנו אותו בפינה

ד״ר איתן רוזן כרע ליד הארגז המחומם והניח שתי אצבעות על חזה של גורת הזאבים. הדופק היה שם. חלש, איטי, כמעט

ההחלטה נולדה אצל ג’ינג’י בתוך רגע. הוא זינק מהמטבח המלא עשן, דהר אל חדר המדרגות והחל ליילל

„אז אולי סוף־סוף תלמדו להסתדר לבד,” השיבה יעל. יעל עמדה באמצע המסדרון עם סמרטוט רטוב בידה והביטה בערמת

„אז אולי סוף־סוף תלמדו להסתדר לבד,” השיבה יעל. יעל עמדה באמצע המסדרון עם סמרטוט רטוב בידה והביטה בערמת

יעל עמדה ליד השיש וחתכה ירקות לסלט, כשאייל נכנס למטבח עם מפתחות הרכב ביד. ״רק שתדעי, מחר תמר וגדי מגיעים