HE
ברחוב האגס, ליד כלובי התרנגולות של שוק מחנה יהודה, יש פינה שקטה שכבר ארבעים ושלוש שנה אף אחד לא באמת רואה.
🎧 אפשר להאזין לסיפור הזה כאן: ליאת החזיקה את המזלג ביד, הביטה באדים העולים מהסושי הטרי, וחשבה לעצמה שהריח
הרעש במסעדת "לה פנינה" בראש העין התחיל בדיוק כששגית נכנסה למשמרת שלה. ערב חמישי, עשר וחצי בלילה.
שעה לפני שהטקס התחיל כבר עמדתי באולם ויקס עם זר גרברות ביד ומצלמת ניקון ישנה בתיק. הלב דפק כמו משוגע.
מבואת הילטון תל אביב הומה אדם. נגני ג׳אז ניגנו בפינה, שמפניות צלצלו, וריח של פרחים טריים התערבב בניחוח
עוד ביקור אצל הנוירולוג, עוד מאותה אנחה של רופא שמנסה לא לרסק לך את התקווה אבל גם לא ממש יודע מה להגיד.
החבילה חיכתה לי ליד הדלת כשחזרתי מבית המרקחת. קרטון חום ופשוט, מעט מעוך בפינות, ועליו בולים מהולנד.
עשרים ושבע שנים עבדתי באותה חברה בחיפה. כשהגעתי לשם הייתי בת שלושים ואחת, אמא צעירה לילד בכיתה א’
יוני עדיין זכר את החום של אותו יום שישי, לפני חמש שנים. השמש צרבה את העורף גם עכשיו, כשישב על הספסל מול
באמצע החודש קיבלתי התראה מהבנק: היתרה בכרטיס שאני מנהל לאמא שלי צנחה לאפס. העברתי לה את הסכום הקבוע בראשון