Иврит

איתן לביא אפילו לא הסתובב להביט באוטובוס שהתרחק מהתחנה ברחוב הרטוב. האוטובוס הישן התאמץ בעלייה, השתעל

בתיק של משמש היו שלוש מדבקות אדומות. הוחזר. הוחזר. הוחזר. שלושה בתים בתוך שנה וחצי, ובכל פעם אותה נסיעה

בבית שלנו לא חסרו מקומות שקטים. הכנו ללולה ארגז רחב בחדר האורחים, פרשנו בתוכו שמיכה רכה והנחנו אותו בפינה

ד״ר איתן רוזן כרע ליד הארגז המחומם והניח שתי אצבעות על חזה של גורת הזאבים. הדופק היה שם. חלש, איטי, כמעט

ההחלטה נולדה אצל ג’ינג’י בתוך רגע. הוא זינק מהמטבח המלא עשן, דהר אל חדר המדרגות והחל ליילל

„אז אולי סוף־סוף תלמדו להסתדר לבד,” השיבה יעל. יעל עמדה באמצע המסדרון עם סמרטוט רטוב בידה והביטה בערמת

„אז אולי סוף־סוף תלמדו להסתדר לבד,” השיבה יעל. יעל עמדה באמצע המסדרון עם סמרטוט רטוב בידה והביטה בערמת

יעל עמדה ליד השיש וחתכה ירקות לסלט, כשאייל נכנס למטבח עם מפתחות הרכב ביד. ״רק שתדעי, מחר תמר וגדי מגיעים

״נעשית עצמאית מדי, רותי.״ יוסי אמר את המילים כאילו מצא אצלי מחלה שצריך לטפל בה מיד. הוא ישב ליד השולחן

בעלי יצא מהבית ביום שישי בערב עם התרמיל שהנחתי מעל ארון הבגדים כמעט שנה קודם לכן. כשקנינו אותו, יואב